אָמַר רִבִּי בָּא בַּר מָמָל. מָאן תַּנָּא שׁוֹמֶרֶת יָבָם. רִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִוּבָה אָמַר. יֵשׁ מִמְזֵר בִּיבָמָה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אִילַי. מַה אִיכְפַּת לֵיהּ מַמְזֵר גַּבֵּי קִינּוּי. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ. אָמַר רִבִּי שַׁמַּי. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַנַּאי. 12b נִמְנוּ שְׁלֹשִׁים וְכַמָּה זְקֵינִים. מְנַיִין שֶׁאֵין קִידּוּשִׁין תּוֹפְסִין בִּיבָמָה. תַּלְמוּד לוֹמַר לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה לְאִישׁ זָר יְבָמָהּ יָבוֹא עָלֶיהָ. שֶׁלֹּא יְהֵא לָהּ הֲוָויָה אֵצֶל אַחֵר. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְלֹא מַתְנִיתָה הִיא. אוֹ לְאַחַר שֶׁיַּחֲלוֹץ לֵיךְ יַבְּמֵיךְ. אֵינֶהּ מְקוּדֶּשֶׁת. וְהָיָה רִבִּי יַנַּיי מְקַלֵּס לֵיהּ. הַזָּלִים זָהָב מִכִּיס. בְּנִי אַל יָלִיזוּ מֵעֵינֶיךָ. חֲכַם בְּנִי וְשַׂמַּח לִבִּי. תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֵף לֶקַח. אָמַר לֵיהּ רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. בָּתַר כָּל אִילֵּין פְּסוּקֵי קִילּוּסַייָא יָכִיל הוּא פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה. דְּרִבִּי עֲקִיבָה אָמַר. יֵשׁ מַמְזֵר בִּיבָמָה. וִיתִיבִינֵיהּ. מַה אִיכְפַּת לֵהּ מַמְזֵר גַּבֵּי [קִינּוּי]. הַתּוֹרָה אָֽמְרָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲפִילוּ מִקְצַת אִשְׁתּוֹ. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁזִּינָת. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ. רַבָּנִן אָֽמְרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. לֹא כֵן אָמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. שׁוֹמֶרֶת יָבָם שֶׁמֵּתָה מוּתָּר בְּאִמָּהּ. בְּגִין דְּתַנִינָן. זֶה הַכְּלָל. כָּל שֶׁתִּיבָּעֵל וְלֹא תְהֵא אֲסוּרָה לוֹ לֹא הָיָה מַתְנֶה עִמָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
מאן תנא שומרת יבם. במתני' דמתנה עלה:
בגין דתנינן כו'. ע''כ לאו לתירוצא מיתפרשא אלא קושי' אחריתא היא שהקשו על ר' לעזר דקס''ד דמותרת לביתה לכ''ע קאמר ואפילו אליבא דר''ע א''כ קשה מאן תני הדא מתני'. לא רבנן ולא. ר''ע שהרי שנינו בזה הכלל דאם לא היתה אסורה לא היה מתנה עמה וברישא קתני נמי שומרת יבם דמתנה בהדה:
רבנין אמרין. האי קושיא בשם ר' מנא דלא כן אמר ר' יעקב בשם ר' לעזר בריש פ''ב דיבמות שומרת יבם שמתה מותר באמה דלא אלימא זיקתה למיהוי כארוסה ותהא אמה אסורה משום חמותו וכדמפ' התם טעמא זיקה היתה לו בה כיון שמתה בטלה זיקתה דאין זיקה לאחר מיתה דעלמא הא מחיים יש זיקה והכא אמר רבי לעזר מותרת לביתה דאין זיקה אפי' מחיים:
שומרת יבם כו' מותרת לביתה. ליבמה דסבר אין זיקה למיהוי כארוסתו שזינתה:
התורה אמרה כו'. ל''ג הכא ואגב שיטפא דלעיל היא:
ויתביניה. השתא מסיק לקושיא דלדידך מ''ט לא הקשה ג''כ ר' ינאי לר''ל דמה איכפת ממזר גבי קידושין דהרי אפי' לרבנן דאמרי אין ממזר מח''ל קאמרת דמודו ביבמ' דאין קידושין תופסין ביבמה דהויא כערוה והילכך נאסרה עליו אם זינתה אלא ודאי דלא אתיא אלא כר''ע:
בתר כלי כו'. לאחר כל השבח הזה אומר אני דלא מוכחא מידי מהאי מתני' דיכולני לפרש המתני' כר''ע דאמר יש ממזר ביבמה ואין קידושין תופסין בח''ל:
ולא מתניתא היא. ומאי קאמר נמנו דמשמע שהן דרשו מהמקרא זה:
נמנו שלשים כו'. כמפורש ביבמות שם:
א''ר שמי כו'. כלו' דמתמה על דמקשי ליה מה איכפת כו' דאפילו רבנן מודו בהא והא אשכחן דלא מדייק ר' ינאי כן כדלקמן:
מה איכפת לי' ממזר גבי קינוי. דמה שייך ממזר להכא ואפילו לרבנן דאמרי אין ממזר ביבמה גבי קינוי מודו דמתנה עלה דהתירה אמרה וקנא את אשתו ואפילו מקצת אשתו דזקוקה לו כאשתו ומאת אשתו קדריש וכלומר דמרבינן לשומרת יבם דמתנה עמה ע''י גילגול דלקנא לה בעוד שהיא שומרת יבם אי אפשר דקדמה שכיבת הבועל היא:
ר''ע היא. דלטעמיה אזיל דאמר בפ''ק. דיבמות דיש ממזר ביבמה והה''ד דס''ל אם זינתה אסורה ליבמה דחד טעמא להו כדפרישית שם והילכך מתנה בהדה כדתנן לקמן זה הכלל כל שתבעל ולא היתה אסורה לו לא היה מתנה עמה:
לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת. דכיון דהשתא לא תפסי בה קידושין לקמיה נמי לא תפסי בה:
וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. פְּרָט לְסוּמֵא שֶׁאֵין לוֹ עֵינַיִם. הוּא סוּמֵא הִיא סוּמָה. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי יוּדָן. פּוֹטְרוֹ מִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה.
Pnei Moshe (non traduit)
הוא סומא. אין לי למעט מהמקרא אלא הוא סומא:
היא סומא. מנין:
וקאמר ממתני'. מברייתא דאשכחן ר' יודא פוטרו לסומא מכל מצות האמורות בתורה:
תַּמָּן תַּנִּינָן. אֵין מַשְׁקִין אֶת הַגִּיּוֹרֶת וכול'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מַשְׁקִין. מַה אֲנָן קַייָמִין. אִם בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת. כְּבָר כְּתִיב. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא גֵרִים. אִם בְּגֵר שֶׁנָּשָׂא בַת יִשְׂרָאֵל. כְּבָר כְּתִיב וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. אֶלָּא כֵן אֲנָן קַייָמִין. בְּגֵר שֶׁנָּשָׂא גִיּוֹרֶת. וּמַה טַעֲמָא דְּרִבִּי עֲקִיבָה. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לֹא גֵרִים. מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִן. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם. לְרַבּוֹת כָּל הַכָּתוּב בַּפָּרָשָׁה. וּמַה כְתִיב בַּפָּרָשָׁה. וְשָׁכַב אִישׁ אוֹתָהּ. שְׁכִיבָתָהּ אוֹסְרָתָהּ. בַּעֲלָהּ מְקַנֵּא וּמַשְׁקֶה.
Pnei Moshe (non traduit)
תמן תנינן. בעדיות עקביא בן מהללאל העיד ארבעה דברים כו' הוא הי' אומר אין משקין לא את הגיורת ולא את שפחה משוחררת וחכמים כו':
מה אנן קיימין. טעמייהו דחכמים דאמרי משקין ובמאי עסקינן. וה''ג אם בגר שנשא בת ישראל כבר כתיב בני ישראל לא גרים אם בישראל שנשא גיורת כבר כתיב והביא וגו' וכן היא גירסת הראב''ד ז''ל שם. וה''פ אם הוא גר שנשא ישראלית וקרי לה גיורת שהיא אשת הגר אמאי משקין הא כתיב בני ישראל וגו' איש כי תשטה אשתו דמשמע דדוקא אם הוא ישראל:
ואם בישראל שנשא גיורת. אפ''ה אין משקין דכבר כתיב והביא האיש את אשתו דמשמע שיהיו שניהם שווין:
אלא כן אנן קיימין בגר שנשא גיורת. דמרבינן לקמיה מואמרת אליהם דאע''פ שהוא גר והיא גיורת עדיפא לן לרבות מאליהם הואיל ושניהן שוין וגר שנשא בת ישראל ממעטינן ליה מבני ישראל כן פי' שם הראב''ד ז''ל:
ימה טעמא דעקביא גרסי':
לרבות כו'. כדמסיק ומה כתוב בפרשה ושכב וגו' דשכיבתה אוסרתה ובעלה מקנא לה ומשקה:
תּוֹרַת הַקְּנָאוֹת. תּוֹרַת הָעוֹלָמִים זוֹ. אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי יוּדָה. הֵעִיד נֶחֶמְיָה אִישׁ שִׁיחִין אֶת רִבִּי עֲקִיבָה. הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה אֲנִי אֲפָרֵשׁ. מֵאִישׁ אֶחָד אֵין הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים הָאִשָּׁה שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מֵאִישׁ אֶחָד בֵּין מִשְּׁנֵי אֲנָשִׁים שׁוֹתָה וְשׁוֹנָה. כּוֹרְכְּמִית תּוֹכִיחַ. שֶׁשָּׁשָׁת וְשֵׁנָּת וְשִׁילְּשָׁה לִפְנֵי שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן מֵאִישׁ אֶחָד.
Pnei Moshe (non traduit)
משני אנשים. אם מת בעלה זה שהשקה ונישאת לאחר וקינא לה ונסתרה דלא דרשינן מיעוטא אלא על איש אחד:
כורכמית תוכיח. שפחה משוחררת היתה כדאמרינן בעדיות שם מעשה בכרכמית שפחה משוחררת שהית' בירושלים והשקוה שמעיה ואבטליון ובבבלי גריס איפכא לרבנן בתראי:
את ר''ע. לפני ר''ע:
תורת הקנאות תורת העולמים זו. כלומר דנוהגת לדורות קאמר ולא דדרשינן ריבויא לתורת הרבה לומר שהאשה שותה ושונה וכדדריש בבבלי דף י''ח לת''ק דברייתא אלא דס''ל אין האשה כו'. א''נ זאת גרסינן דזאת מיעוטא הוא לו' דאין האשה שותה ושונה:
לא שֶׁהָיָה רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. הַמַּיִם בּוֹדְקִין אוֹתָהּ לְמַפְרֵעַ.
Pnei Moshe (non traduit)
לא שהיה ר''מ כו'. אמתני' קאי דקאמר ר''מ אמן שלא אטמא וה''ג לא שהיה ר''מ אומר המים בודקין אותה מעכשיו אלא המים פקודין בה כשתטמא בודקין אותה למפרע וכן הוא בתוס' שם ד''ה אמן שלא:
מַה תַּנָּא הָדָא מַתְנִיתָא. לֹא רַבָּנִן וְלֹא רִבִּי עֲקִיבָה. אֶלָּא כֵינִי. מָאן דָּמַר. מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. דְּרַבָּנִן דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָה. וּמָאן דָּמַר. אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ. רִבִּי עֲקִיבָה דְּלֹא כְרַבָּנִן. אָמַר רִבִּי יַנַּאי. שׁוֹמרֶת יָבָם שֶׁזִּינָת מוּתֶּרֶת לְבֵיתָהּ. 13a וְתַנֵּי כֵן. וְנֶעֱלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ. וְלֹא מֵעֵינֵי יְבָמָהּ. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. מַעֲשֶׂה הָיָה וְכֹהֶנֶת הָֽייְתָה וְהִתִּירוּהָ לְבֵיתָהּ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן. אַף לֹא מַכּוֹת אֵין בָּהּ.
Pnei Moshe (non traduit)
אף לא מכות. שומרת יבם שזינתה אפי' מלקות אין בה דלא תהיה אשת המת וגו' מוקמינן אהווי' שלא תינשא לאיש זר אבל לא בזנות:
וכהנת היתה. זקוקה ליבם כהן ורבותא אשמעינן דאע''פ כן התירוה לביאה:
ותני כן. תניא כוותיה דדרשינן מקרא ונעלם וגו' ולא מעיני יבמה דאלמא לא מקנא לה משום דלא נאסרה עליו:
אלא כיני כו'. ע''כ כן אנו מפרשים לפלוגתייהו דר' לעזר וריב''ל דרבי לעזר דקאמר מותרת לביתה אליבא דרבנן קאמר דסברי דאפי' מחיים לא אלימא זיקה למיהוי כארוסה שזינתה וריב''ל כר''ע ולכ''ע מתני' כר''ע אתייא ולא כרבנן כדמוקמינן לעיל:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source